כקולעת סלים אשר נעה בעולם אחר חיפוש ולימוד של טכניקות קליעה מסורתיות וחומרי גלם ייחודיים תמיד מרגש אותי לחזור לכור מחצבתי. בכל התרבויות בכל הזמנים השתמשו בחומר הגלם המקומי ליצירה של כלים שימושיים…המשיכו לקרוא

באמריקה ובאירופה קולעים בערבה (WILLOW) ,באפריקה בעלי דקל, באוקראינה משתמשים בקליפת עץ ליבנה להכנת נעליים…. בארץ ישראל אנו קולעים כמעט מכל שבעת המינים. שפע נפלא.

וכך התווספה לחוויית הקליעה החיבור להוויה הישראלית, ההבנה של קדושת ארץ ישראל מההיבט הטופוגרפי.

הנה לפניכם חומרי הגלם שבהם אנחנו משתמשים בסדנא לקליעת סלים:

 

מקלעות החיטה – ברכת הקציר או באראכאת אל חסידה

 

החיטה מופיעה ראשונה מבין 7 המינים. היא גם אחד הגידולים הראשונים מתחילת החקלאות האנושית לפני כעשרת אלפים שנה. החיטה ממשפחת הדגניים, חשובה ביותר כמקור מזון לאדם. הגידול השני הנפוץ ביותר בעולם (אחרי התירס ולפני האורז). מהווה את הספק העיקרי לפחמימות בתפריט אך עשירה גם בחלבון וויטמינים.

נבט החיטה מכיל כמעט את כל השומן של החיטה ועשיר במינרלים. בגרעין עצמו יש את העמילן והחלבון היוצרים את הגלוטן ובקליפה הסובין, שעשיר גם הוא בחלבון מצויים מרבית המינרלים והתאית.

בארץ התגלתה לראשונה אם החיטה ליד ראש פינה ב-1906 ע"י אהרון אהרונסון, צמח אשר ממנו פותח הזן התרבותי שאנו משתמשים בו כיום.

בקרב תרבויות רבות ברחבי העולם נהוג לקלוע מקלעת מגבעולי החיטה הראשונים שנקצרים, כברכה וסגולה לשפע ופוריות לכל השנה. בתחילת העונה הבאה של הזריעה מפוררים את המקלעת וזורעים את הזרעים יחד עם הזרעים החדשים. זהו סימן לכך שהחיים/צמיחה הינם מחזוריים. גם במרוקו וגם בווילס התגלו מקלעות שכאלה.

החיטה כחומר גלם בקליעה:  אחסון החיטה – במחסנים סגורים ואטומים לגשם ולמכרסמים.  תהליך העבודה עם החיטה – השרייה למשך מספר דקות במים, עד שתתרכך ושזירה. (עודף מים גורם לריקבון).

 

שעורה

שעורה בדומה לחיטה הינה מקור ראשוני לפחמימות ונמצאת בין היבולים הראשונים המבוייתים של האדם. בהשוואה לחיטה ערכם הכלכלי של גרגרי השעורה נמוכים בהרבה ולפיכך נחשבה לחם לעניים ולבהמות הבית.

לעומת החיטה השעורה יכולה לצמוח גם באזורי בצורת, דלים בגשם. בארץ היא מבשילה בסוף אפריל תחילת מאי, לפני החיטה שמבשילה בסוף יוני. גרגרי השעורה נחשבים כבעלי גודל יחסית קבוע ועל כן הם משמשים לציון משקלות  ומידות בהלכה.

ניתן לקלוע מהשעורים מקלעות אולם מקובל לקלוע אותן מהחיטה (בשל סגולותיה המרובות) "קציר שעורים" מציין את זמן האביב בו מתבצע קציר השעורים. זמן בו מגיעה שעורה לידי הבשלה. קציר העומר מהווה הפתיחה למערכת החגים החקלאיים בארץ.

פתיחה המלווה בחרדה לגורל היבולים. מכת ברד שתגיע בזמן זה תחסל את השעורה אולם לא תפגע בחיטה שטרם הבשילה. ובנוסף למרות שאין גידולי השעורה נקצרים באותו יום, דורשת התורה את הבאת העומר באותו היום, בצמוד לחג יציאת מצרים, הוא חג הפסח, חג החירות.

 

הגפן

 "והגפנים סמדר נתנו ריח"  (שיר השירים ב'13)

בימי ספירת העומר, בין פסח לעצרת, מפיצים כרמי הגפנים בימי השרב, את ריחם המשכר של אשכולות פרחי הגפן.

אם חלילה "יישבר" פתאום השרב, ו"רוח צפון תחולל גשם" יינזקו הפרחים ויתמעט היבול.

הגפן הינה מן של צמח מטפס ממשפחת הגפניים. הפרי הוא ענב המשמש כפרי למאכל ולהכנת יין. "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" (בראשית ט'כ'). הגפן גדלה בכל אזורי הארץ, יש לה זנים מגוונים וצורות גידול שונות.

עם ישראל משול לגפן: "מה גפן זו בהתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה על שולחנות מלכים, כך ישראל (ויקרא רבה ל"ו)

"אמר ריש לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים בישראל" (חולין צ"ב, ע"ב).

"רבי יוסי בן יהודה ..אומר: הלומד מן הקטנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגיתו. והלומד מן הזקנים, למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן. רבי אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו"(אבות ד'כ).

הגפן כחומר גלם בקליעה: זמורות – ענפים ישנים שמהם יצאו הפירות של השנה שעברה. מהן ניתן לקלוע סלסלות אומנותיות.

 

עץ הרימון

עץ תרבותי נשיר ממשפחת הרימוניים, נפוץ בארצות אגן הים התיכון. העץ מניב משנתו השלישית, והפרי מכיל מאות גרגרים עסיסיים, נאכל ונסחר באופן נרחב מתקופת העת העתיקה הודות לחיי המדף הארוכים שלו, לטעמו ולסגולות הרפואיות שמיוחסות לו.

הרימון מוזכר רבות במקורות, בשיר השירים בלבד מוזכר שש פעמים, הממצאים הארכאולוגים הרבים בארץ מאשרים את היותו חשוב בתקופה הקדומה. במיתולוגיה היוונית הרימון מקושר לפרספונה, מלכת החיים והמוות.

בשל יופיו של הרימון וערכו הסמלי, נעשה שימוש רב בצורתו לקישוט בבנייה, במטבעות, בכדי חרס וכלים אחרים. הרימון מעטר את ארונות הקודש בבתי הכנסת, את הפרוכת וחפצי יודאיקה, הוא גם מוזכר בקישוט גלימתו של אהרון הכהן הגדול ובעמודי בית המקדש.

בתרבות היהודית מסמל הרימון: ברכה, שפע, יופי וחוכמה.

המשלת עץ הרימון לעם ישראל: "כפלח הרימון רקתך" אומר ריש לקיש: יש לקרוא מלשון ריקתך ומכאן להבין שאפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון" (עירובין י"ט).

עץ הרימון כחומר גלם בקליעה: 

1. בקליפות הרימון (המיובשות) אני משתמשת לצביעת נצרים, לולבים ובדים.
2. מ"חזירי"/חוטרי העץ (ראה הסבר תחת: הזית כחומר גלם בקליעה ) קולעים מקלעות יפהפיות.

להבדיל מהזית בו יש להסיר את העלים הרכים, לרימון קוצים ארוכים וחדים על כל ענף. אותן יש להוריד עם מזמרה ולהסתכן מדי פעם בקבלת "נשיקה" /דקירה).

 

עץ הזית

עץ ירוק עד ממשפחת הזיתיים גדל בר בארצות הים התיכון. בעל חשיבות כלכלית גבוהה. הפרי משמש למאכל ולייצור שמן זית. עץ הזית במקום של כבוד בסיפורי בראשית. כשהיונה נשלחת מתיבת נוח לראות הכלו המים וחוזרת כשבפיה ענף של עץ הזית. ובכך סימל לנח את הזמן לכונן חיים חדשים. ובכך הפכה להיות סמל אוניברסלי לשלום עד היום.

את המנורה בבית המקדש הדליקו בשמן זית. וכן את נרות החנוכייה. שלמה המלך שילם למלך צור בשמן זית עבור העצים לבניית בית המקדש הראשון."זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך" – כשרוצים להחמיא למישהו (מפי הנביאים).

עטרה מענפי זית, כך עיטרו את ראש השור שצעד בראש השיירה לבית המקדש. להקרבת הקורבנות על המזבח השתמשו בכל העצים חוץ מעץ הזית, מתוך כוונה לשמור עליו שלא ייכחד.בעדות רבות לחתן או למנצח היו מעטרים עטרה לראש מענפי זית.

המשלת עץ הזית לעם ישראל: כפי שעליו אינם נושרים כך תכונה זו מדמה את נצחיות העם היהודי. כפי שהפתילה והשמן מתחברים למתן אור כך ההקבלה לחיבור בין עם ישראל ובורא עולם. כפי שהוא מובדל משאר הנוזלים (צף על גביהם), כך העם היהודי שנבדל מסביבתו ובכך שומר על ייחודו. בדומה לזית שצריך לכתוש אותו כדי לקבל את השמן כך העם היהודי שב למוטב אחרי הייסורים שעוברים עליו.

הזית כחומר גלם בקליעה: מן הזית קולעים מקלעות מסורתיות רבות ויפות. משתמשים בחוטרים או בלשון עממית חזירים. אלו הענפים שיוצאים מן הגזע (בדיבור על מוצא המשיח נאמר: "ויצא חטר מגזע ישי " – ישעיהו יא א)

הזמן לגזום אותם הינו בסוף הקיץ ולאחר המסיק. כשהם לא רכים אבל גם לא קשים מדי.מאחר ובענפים יש שמן אין צורך להשרות אותם במים כמו את מרבית חומרי הקליעה. ניתן גם לאחסן אותם במקום סגור וקריר ואז להשתמש בהם למשך זמן ארוך יחסית.

בענפי הזית אני משתמשת כשאני רוצה לקלוע סלים בשיטות אירופאיות, המבוססות על הערבה willow, שלא גדלה אצלנו.

 

עץ התמר

"צדיק כתמר יפרח" אומרות מילות השיר והכתוב במקורות.

ולמה דווקא כתמר? הצדיק כתמר אשר פירותיו צומחים ממים שמגיעים עמוק מן האדמה, מן השורשים ומימי התהום. בשל העובדה שהתמר גדל בעיקר באזורים חמים ומדבריים.

לעומת הכינוי לאדם ריק ובער: "דקל הרים", עץ שאינו מניב פרי טוב. עץ התמר, הדקל נקרא גם "עץ החיים". לבד מהיותו עץ נושא פרי, למד האדם להפיק תועלת מכל חלקיו לשימושיו היום יומיים.

חרצני תמרים נמצאו במערות מדבר יהודה ומיוחסות לימי בר כוכבא. התמר נמנה עם משפחת הדקליים. קיימים זנים רבים לתמר (מעל 10). בראש הגזע מצוי קודקוד הצמיחה, הלולב, במידה ולא ייפגע ימשיך העץ לגדול.

 מושגים שקשורים לתמר:

לולב – קודקוד הצמיחה של העץ (אחד מארבעת המינים המשמשים בחג סוכות)

גדיד : קטיף התמרים (בין ספטמבר לנובמבר)

חוטר: שלוחה שיוצאת מהגזע

מכבד: אשכול התמר מלשון כיבוד ולכבד מלשון ניקוי (בעבר השתמשו בענף כמטאטא)

סנסנים: הענפים אליהם מחוברים התמרים

סיבים: החלק ממנו מכינים חבלים

מתחל: תפרחת ממנה יוצאים הסנסנים

התמר מסמל: זקיפות (תמיר), פריחה, ניצחון ותחייה מחדש. בכל הדתות ולכל הלאומים.

הכיצד נדע שדבש אינו דבש דבורים, או חרובים אלא דבש מהתמר?

בעוד כל המינים מתאפיינים בשמם, התמר מופיע בכתובים דווקא בתוצרתו.

הדבש הינו דבש תמרים הידוע בשמו סילאן ולא דבש דבורים אשר מקורו מן החי. כי במקורות מוזכרים צמחים ומוצריהם ולא בעלי חיים.

ומאחר והחרוב פורח בעונה אחרת, מסבירים החוקרים שאין מדובר בדבש חרובים – רוב אל חרוב.

לפרי התמר איכות תזונתית גבוהה. הוא הפרי היחידי שחולי סכרת מורשים לאכול.

מן העץ, אשר כמעט אין עץ דומה לו, ניתן למצוא בו ובחלקיו מגוון עשיר של שימושים: בבנייה, בחקלאות, ברפואה, בהתקנת רהיטים וכלי בית. בכל חלקי העץ משתמשים.

 המשלת עץ התמר לעם ישראל:

"מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבים להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכבוד, שפעת קורות לקרות בהם את הבית, כך ישראל אין בהם פסולת…"

עץ התמר כחומר גלם בקליעה:

1. את הסנסנים – הענפים עליהם גדלים התמרים, גודדים (קטיף) בסתיו, לפני בוא הגשמים.

מאחסנים אותם במחסנים, מוגנים מרטיבות וממכרסמים. ומתחילים לעבוד איתם לאחר כחצי שנה (מאפשרים לענפים להתייבש).

את הסנסנים משרים במים כיומיים לפני שניתן לקלוע מהם רהיטים וחפצים שימושיים ואומנותיים שונים.

1. הלולב- אוספים אותו בסוף חג הסוכות – (בזמן הקטיף דואגים להשאיר לעץ לולב אחד לפחות כדי לא לפגוע בצמיחה שלו). מייבשים.

לאחר שיתייבש משרים זמן קצר במים (10 דק) ולעבודה….משתמשים בו כחומר מילוי בשיטת הקליעה האפריקאית.

1. מהסיבים מכינים חבלים בשיטות ליפוף מסורתיות.