דצמבר 21st, 2011
אלת המסטיק
שיח הגדל בחורש הטבעי ברחבי הארץ, ענפיו חומים/אדמדמים. ועליו ירוקים וקטנים.
דצמבר 21st, 2011
רימון
אחד משבעת המינים. העץ/שיח מתבלט בחודש האביב בשיא ליבלובו. עלוותו הצעירה בולטת בצבעה האדום. משתמשים בענפים החדשים הצומחים מן הגזע – החזירים, אך שימו לב, הם דוקרים.
דצמבר 21st, 2011
זית
דצמבר 21st, 2011
לולבים
דצמבר 21st, 2011
סנסנים
ענפי עץ התמר. הענפים הדקים המחזיקים את פירות התמר. ישנם זנים רבים של עצי תמר, מרביתם גדלים בעמק בית שאן חלקם בערבה. קטיף התמר הנקרא גדיד מתבצע בחודשים ספטמבר אוקטובר. חלק מהפירות נמכרים עם הסנסנים ובמרביתם מופרד הפרי מסנסניו. אשכול הפרי המחובר לעץ נקרא: ידה. ולכל זן של פרי ישנן ידות שונות, בעוביין ובאורך סנסניהם. למלאכת הקליעה נעדיף להשתמש בזן אשר סנסניו ארוכים יותר בהשוואה ליתר ונקרא אמרי. אולם כאמור כל זן אחר יתאים אף הוא.
דצמבר 21st, 2011
עץ התמר
עץ התמר אשר עיקר אזור גידולו באגן המזרח התיכון, נקרא דקל בלשון המשנה, היה חלק חשוב בחייו של העם היהודי בתקופת נדודיו מנאת מדבר לנאת מדבר העץ התמיר נתן למרחוק בשורה של צל ומים. את "הדבש" שבשבעת המינים שבהם נשתבחה ארצנו, זיהתה המסורת עם פירות התמר – "ארץ זבת חלב ודבש". מביאים ביכורים רק משבעת המינים, שבעת גידולי השדה והכרם שבהם נשתבחה ארץ ישראל לפי הכתוב בספר דברים ח' ח : "חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ שמן זית ודבש (תמרים)" שבעת המינים כתובים בסדר הבשלתם.
"מה תמרה זאת אין בה פסולת,
אלא תמרים לאכילה,
לולבים להלל,
חריות לסיכוך,
סיבים לחבלים,
סנסינים לכיבוד,
שפעת קורות לקרות בהן את הבית,
כך ישראל אין בהם פסולת"
(בראשית רבה, מ"א, א')
דצמבר 21st, 2011
נצרים
מופקים מעץ דקל הרוטאנג, הצומח בעיקר באיי מאלאיה. דקל זה מגדל שריגים מטפסים שאורכם מגיע ליותר מ-100 מטר. השכבה החיצונית של שריגים אלה מכילה חומצה אורתו-צורנית והיא משמשת כחומר גלם לקליעת כסאות. מן החלק הפנימי של השריגים הללו מכינים על ידי תהליך מיכני את הנצרים (ולכן אנו מכנים אותם טבעיים למחצה). אודות לתהליך המכני מתקבל נצר בעובי אחיד לכל אורכו. את הנצרים ניתן להשיג במידות עובי שונות ובאיכות שונה.