עץ ירוק עד ממשפחת הזיתיים, גדל בר בארצות הים התיכון. בעל חשיבות כלכלית גבוהה. הפרי משמש למאכל ולייצור שמן זית.
עץ הזית במקום של כבוד בסיפורי בראשית. כשהיונה נשלחת מתיבת נוח לראות הכלו המים וחוזרת כשבפיה ענף של עץ הזית ובכך סימלה לנח את הזמן לכונן חיים חדשים. והפכה להיות סמל אוניברסלי לשלום עד היום.
את המנורה בבית המקדש הדליקו בשמן זית וכן את החנוכייה.
בעדות רבות לחתן או למנצח היו מעטרים עטרה לראש מענפי זית.
המשלת עץ הזית לעם ישראל:
כפי שעליו אינם נושרים כך תוכנה זו מדמה את נצחיות העם היהודי.
כפי שהפתילה והשמן מתחברים למתן אור כך ההקבלה לחיבור בין עם ישראל ובורא עולם.
כפי שהוא מובדל משאר הנוזלים (צף על גביהם), כך העם היהודי שנבדל מסביבתו ובכך שומר על ייחודו.
הזית כחומר גלם בקליעה:
מן הזית קולעים מקלעות מסורתיות רבות ויפות. משתמשים בחוטרים או בלשון עממית חזירים. אלו הענפים שיוצאים מן הגזע. הזמן לגזום אותם הינו בסוף הקיץ ולאחר המסיק. כשהם לא רכים אבל גם לא קשים מדי. מאחר ובענפים יש שמן אין צורך להשרות אותם במים כמו את מרבית חומרי הקליעה.
ניתן גם לאחסן אותם במקום סגור וקריר ואז להשתמש בהם למשך זמן ארוך יחסית.
בענפי הזית אני משתמשת כשאני רוצה לקלוע סלים בשיטות אירופאיות, המבוססות על ערבה willow, שלא גדלה בארצנו.